My interview of Axum

Axum & Shir HashavuaCette interview a été publiée sur le site de Jewpop, pour lequel je suis chroniqueuse musicale.

זה לא סתם ש- Shaggy בחר באקסום כדי לפתוח את המופע שלו בארץ ב- 2010.
האנרגיה המטורפת על הבמה והסאונד הייחודי של הלהקה מחשמלים את הקהל. הצמד הנתנייתי מורכב מג’קסון ג’ודה (ממוצא תימני ומרוקאי) ומראובן טדרוס (ממוצא אתיופי), שמביאים שילוב נכון בין היפ הופ, רגאיי ומוזיקה מזרחית, אותו הם מגישים בעברית, אנגלית ובפאטווה (אנגלית ג’מאייקנית). האלבום הראשון שלהם יצא תחת הלייבל היוקרתי
JDub (מתיסיהו, בלקן ביט בוקס), ובשנים האחרונות אקסום מופיעים לא רק ברחבי הארץ אלא גם בארה”ב ובאירופה.
למרות ההצלחה הצמד לא עושה פוזות, ונשאר נחמד ובגובה העיניים כמו בימים הראשונים.

מה זה אקסום, ואיך בחרתם את שם הלהקה?

טדרוס: אקסום זה שם של עיר באתיופיה. לפי המסורת, ארון הקודש היה בירושלים והוא נגנב ע”י הבן של המלך שלמה ומלכת שבא (קראו לו מנליק), שלקח את הארון לאקסום. הארון הכיל את לוחות הברית, ויש שאומרים שזה נמצא שם עד היום.

ג’קסון: בכל בית אתיופי יש על הקיר תמונה של העיר אקסום, זה כמו תמונה של באבא סאלי אצל המרוקאים. בחרנו את השם “אקסום” כי הוא מחבר בין התרבות הישראלית לתרבות האתיופית.

איך בחרתם את הכינויים שלכם?

ג’קסון: במקור שם המשפחה שלי הוא יהודה. פעם יצאתי עם בחורה אתיופית ואחותה התחילה לקרוא לי ג’ודאיה. אהבתי את השם וזה נשאר. כשהתחלתי להקליט החבר’ה קיצרו את זה לג’ודה. “ג’קסון” הוא הכינוי שנתנו לי בפיצריה שהתחלתי לעבוד בה כשעברתי לתל אביב.

טדרוס: אמא שלי קראה לי טדרוס מאז שהייתי ילד. כשגדלתי שאלתי אותה למה, והיא הסבירה לי שזה על השם אחד הקיסרים מהשושלת של שלמה המלך ומנליק. באנגלית השם הוא “Tewodros” אבל האתיופים מבטאים את זה “טדרוס”, וחשבתי שזה שם מגניב, שתופס בכל שפה. אמא שלי גם אמרה לי שהמלך הזה היה מאוד יפה וראיתי תמונות, הוא דומה לי (צחוקים).

גדלתם בנתניה ולפני כמה שנים עברתם לתל אביב, עיר שהיא שונה מאוד מעיר המקור שלכם בהרבה מובנים. איך הייתה ההסתגלות, ואיך התפתחה מערכת היחסים שלכם עם נתניה?

אנחנו מאוד אוהבים את נתניה כי זה מי שאנחנו, גדלנו על העיר הזאת והיא עיצבה את האופי שלנו, החום, החארטות, החיוך. אבל לגבי המוזיקה, ככל שגדלנו הרגשנו שאנחנו רוצים להיות במרכז העניינים ואיפה שהכל קורה. הייתה התלבטות: או לעבור לתל אביב או לעבור לארה”ב. החלטנו בסוף שאנחנו לא ניסע ישר לארה”ב והעדפנו לבוא לשם עם קבלות מפה. בסוף היה שווה להישאר בתל אביב, בארבע השנים האחרונות נסענו הרבה להופיע בחו”ל, ולא רק בארה”ב אלא גם באירופה.

עוד לפני שיצרתם צמד, כל אחד מכם היה כותב באופן עצמאי. מה הביא אתכם לכתיבה, ואיך היום אתם כותבים שירים?

כתיבה זה משהו שבוער בך וזה פשוט יוצא החוצה. בהתחלה כתבנו כל אחד בנפרד, יום אחד היינו צריכים לכתוב פזמון על ביט שנתנו לנו וכל אחד עבד כמה ימים בצד שלו. כשנפגשנו כדי להחליט איזה פזמון יותר טוב לא הסכמנו בינינו, אז ביקשנו מחבר להכריע ושרנו לו את שני הפזמונים ברצף. כשסיימנו הוא אמר לנו “אבל למה אתם לא מחברים את שני הקטעים לפזמון אחד?!!”. ככה נולד השיר “הקשיבו נא”. עם הזמן ראינו שהתוצרים יותר טובים כשאנחנו כותבים ביחד. גם לשנינו יש את אותו חוש הומור, אז לפעמים אחד זורק משהו והשני ממשיך עם זה, ולא היינו יכולים לעשות את זה אם לא היינו יושבים ביחד.

ג’קסון כתב את המילים “הקשיבו הקשיבו נא, כולנו באים לשכונה עם אקסום כל המדינה בג’נאנה, שימו לב למנגינה”, וטדרוס כתב את “אקסום – מרקידים את האומה, אקסום – מוזיקה מתוך הנשמה, אקסום – אף פעם לא לבד, כל העולם על הבמה”.

איך למדתם לעשות ראפ ואיפה למדתם את הפאטווה?

כמו הכתיבה גם הראפ זה משהו שיוצא ממך, אבל חשוב מאוד להשקיע בזה. אנחנו מלמדים אחד את השני, משתפרים ביחד וזה מגניב.
את שפת הפאטוואה אנחנו למדנו מהתקופה שהיינו יוצאים כל הזמן למסיבות, כי שם היינו שומעים את זה כל הזמן. בהתחלה דיברנו בלי לדעת מה אנחנו אומרים, ולא הבנו איך זה קורה שאנחנו מוציאים משפטים שלמים. הפאטוואה היא בכלל תרבות בפני עצמה, שהיא קצת מוגזמת לפעמים אבל היא מאוד מצחיקה והיא מאוד מזכירה לנו את התרבות הישראלית.

מיהם האמנים האהובים עליכם ואלו שמשפיעים על העבודה ועל היצירה שלכם?

ג’קסון: אני מאוד מושפע מקותימן. בזכות העבודות המדהימות שהוא עשה בשנים האחרונות, גיליתי כלי נגינה שאני בכלל לא הכרתי, והוא הוציא אותם בצורה שהיא מדהימה בעיניי. בלי שום קשר בשנים האחרונות אני אישית גיליתי את פרנק סינטרה, ג’יימס בראון, דברים שבגיל עשרים אתה לא שומע בנתניה. בנתניה היינו שומעים את Sizzla, הוא אחד הזמרים האהובים עלינו.

טדרוס: בנוסף למוזיקה השחורה אנחנו גם מאוד הושפענו ממוזיקה מזרחית קלאסית של פעם כמו ג’קי מקייטן וזוהר ארגוב. אנחנו כל הזמן שומעים ומגלים מוזיקה, ומכל אמן יש דברים שמהם אני מקבל השראה ושמוציאים ממני דברים חדשים.

Axum dreadlocks

ושאלה אחרונה לג’קסון: למה פתאום להוריד את הראסטות אחרי כל כך הרבה שנים?

ג’קסון: היו לי אותן כעשר שנים בערך, זה היה מאוד חם וכבד, זה גם דרש הרבה תחזוקה וזה נהיה יותר מדי כבר. היה גם עניין של גיל ושל מיצוי. באזיה שהוא שלב הייתה גם תנועה כזאת, מלא חברים הורידו את הראסטות ואני הצטרפתי. שמרתי אותן, זה יושב אצלי בשקית, מגולגל, יפה, נקי, אני מפזר על זה ספריי מדי פעם אז זה מריח טוב. הראסטות מכילות זכרונות של תקופה בת 10 שנים. למשל את הראסטה הראשונה עשה לי פלד, שהפך להיות החבר הראשון שלי בפלורנטין, והוא גם זה שגזר אותה. כל ראסטה אני יודע מי עשה ומתי.

טדרוס: אתה גם זוכר באיזו הופעה כל אחת נתקעה לך בעין (צחוקים). 

Axum et Noa

הראיון פורסם באתר הצרפתי Jewpop, בו יש לי טור על מוזיקה.
אקסום יהיו בהופעה במועדון הבארבי בתל אביב ב- 21 ביוני. להזמנה: 03-518-8123

2 responses to “My interview of Axum

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s