It’s about getting closer

N'Dea DavenportJe crois qu’on est en train de devenir intimes.

Vous et moi.

Il n’y a qu’avec les proches que je me permette d’être “imparfaite” ou de manquer à mes engagements (même si c’est justement avec eux que je devrais ne pas me le permettre, mais ceci est un autre débat…).

“La chanson de la semaine” a commencé par un simple mail de 3 lignes que j’envoyais le jeudi matin à mes collègues dans l’agence de pub ou je bossais. Sur le coup je n’ai pas réfléchi au long terme, l’idée était juste que les gens se détendent et fassent une pause de quelques minutes dans leur journée de fou pour découvrir ou écouter une bonne chanson.

Après avoir changé de boite, j’ai ouvert une page Facebook pour que les gens de mon ancien taf puissent continuer à suivre. Au fur et à mesure du temps les posts ont atteint 15-20 lignes, et j’ai commencé à choisir les chansons en fonction de la date, en mettant des morceaux d’artistes nés ou décédés la même semaine.

Quand j’ai voulu faire un post “best of 2012” avec 12 titres, j’ai vu que ça serait très moche et pas pratique à lire sur Facebook, et du coup j’ai décidé d’ouvrir un blog. Les textes sont devenus encore plus longs et encore plus personnels.

Au risque de paraître ridicule aux yeux de certains, “la chanson de la semaine” est pour moi un engagement: Celui de publier toutes les semaines une chanson et un post que je juge être de qualité. On est d’accord, il ne s’agit ni d’un mariage ni d’un job, juste d’un blog, mais l’augmentation progressive du standard des textes, le trafic croissant sur le blog et les feedbacks positifs font que je considérerai comme un “downgrade” le fait de revenir à la formule originelle. Je n’aimerai pas non plus que des gens viennent sur le blog pour chercher le nouveau post du jeudi et ne trouvent rien en arrivant.

Mais voilà, parfois je n’ai pas toujours le temps ou l’inspiration d’écrire. Un peu comme cette semaine, où je savais que je voulais parler de la chanteuse N’Dea Davenport, née le 6 Mai.
Faute de temps, je n’ai pas fait beaucoup de recherches et je n’ai donc pas grand chose à vous dire, à part qu’elle a été pendant des années la chanteuse des Brand New Heavies, un des groupes emblématiques de la scène acid jazz.

Sur le coup ça m’a frustrée de voir que je n’allais pas sortir un post “travaillé” comme certains ont pu l’être, et j’ai essayé de prendre du recul.

J’ai réalisé que c’était dommage que ce blog qui est censé être une source de plaisirs devienne une source de frustrations.

J’ai réalisé que c’était absurde de s’emprisonner dans un concept qu’on a défini soi-même.

J’ai réalisé que j’attends souvent beaucoup plus de moi que ce que les autres n’attendent, et que franchement je ferai bien de me calmer parfois :)

Du coup il se peut que certains jeudis je m’absente, ou que vous trouviez des posts plus concis par rapport à ceux que vous avez pu voir jusqu’à présent (et surtout par rapport à celui d’aujourd’hui!!).

J’espère que vous ne m’en voudrez pas, on est proches maintenant :)

נראה לי שאנחנו מתקרבים.

אני ואתם.

רק עם אנשים קרובים אני מרשה לעצמי להיות “לא מושלמת” או לא לעמוד בהתחייבויות שלי (למרות שזה דווקא עם אנשים קרובים שצריך להשתדל יותר, אבל זה כבר נושא אחר…).

“שיר השבוע” היה בהתחלה מייל של 3 שורות שהייתי שולחת ביום חמישי לקולגות במשרד הפרסום שבו עבדתי. לא חשבתי לטווח ארוך, המטרה אז הייתה שאנשים יעשו הפסקה במהלך היום המטורף שלהם, ויקחו 3 דקות כדי לשמוע או לגלות מוזיקה איכותית.

אחרי שעברתי מקום עבודה, פתחתי עמוד פייסבוק כדי שהאנשים מהעבודה הקודמת יוכלו להמשיך לעקוב. עם הזמן הפוסטים התארכו ל- 15-20 שורות, והתחלתי לבחור בשירים של זמרים שנולדו או נפטרו באותו השבוע.

כשרציתי לעשות פוסט best of 2012 עם 12 שירים, ראיתי שבפייסבוק זה יצא מאוד מכוער ומאוד לא נוח לקריאה, אז החלטתי לפתוח בלוג. הטקסטים הפכו להיות עוד יותר ארוכים ועוד יותר אישיים.

זה אולי ייראה לחלקכם מגוכך, אבל שיר השבוע הוא בשבילי התחייבות. התחייבות לפרסם כל שבוע שיר ופוסט שהם בעיניי איכותיים. נכון, לא מדובר בחתונה או בעבודה, כולה בלוג, אבל העלאת הסטנדרט של הפוסטים, הטראפיק הגובר על הבלוג והפידבקים החיוביים גורמים לי להרגיש שחזרה למתכון המקורי (הקצר) תהיה סוג של ירידה. גם לא הייתי רוצה שאנשים יגיעו לבלוג כדי לקרוא את הפוסט החדש ויגלו ששום דבר לא פורסם.

אבל לפעמים אין לי זמן לכתוב, או אין לי השראה. קצת כמו השבוע, שבו ידעתי שאני רוצה לדבר על N’Dea Davenport, שנולדה ב- 6 למאי. לא היה לי זמן לחפש ולכן אין לי הרבה מה להגיד לכם, חוץ מזה שהיא הייתה שנים הזמרת של ה- Brand New Heavies, להקה בולטת בז’אנר ה- acid jazz.

באותו רגע זה תסכל אותי לראות שאני לא הולכת להביא פוסט מושקע כמו שיצא לי להביא בעבר, והתחלתי לחשוב.

הבנתי שיהיה חבל שהבלוג שאמור להיות מקור של כיף יהפוך להיות מקור של תסכולים.

הבנתי שזה יהיה אבסורדי להיכלא בתוך קונספט שהגדרתי בעצמי.

הבנתי שהרבה פעמים אני מצפה מעצמי להרבה יותר ממה שאנשים אחרים מצפים, ובקטע הזה כדאי שאני ארגע :)

לכן יכול להיות שמדי פעם לא תראו אותי בחמישי, או שהביקורים יהיו הרבה יותר קצרים יחסית למה שהייתם רגילים (במיוחד יחסית למה שהיה היום!!).

אני מקווה שלא תכעסו, אנחנו קרובים עכשיו :)
 

2 responses to “It’s about getting closer

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s