My Interview of Navot Papushado

מי מפחד מהזאב הרעJ’ai eu le plaisir de travailler sur le film israélien “Big Bad Wolves” de Navot Papushado et Aharon Keshales (j’ai trouvé la musique du trailer et 2 morceaux à l’intérieur du film :)). J’ai rencontré Navot pour parler du film et du cinéma israélien, l’interview a été publiée en français sur le site de Jewpop


היה לי את העונג לעבוד על הסרט “מי מפחד מהזאב הרע”, של הבמאים נבות פפושדו ואהרון קשלס (מצאתי את המוזיקה לטריילר ושני קטעים קצרים לסרט). הסרט הוא 
מותחן נקמה קומי עם ליאור אשכנזי, צחי גראד, רותם קינן ודוב גליקמן, והוא זוכה להכרה עצומה בחו”ל ומאוד מצליח בארץ: הוא ביקר ביותר מ- 100 פסטיבלים בעולם, קיבל המון פרסים ובעקבות ההצלחה בפסטיבל טרייבקה היוקרתי, הוא נרכש ע”י “מגנוליה”, אחת מחברות הפצת הסרטים הגדולות בארה”ב. בארץ זאת הפעם הראשונה שסרט ישראלי מגיע לראש טבלת המבקרים, הוא הביא 11 מועמדויות וגרף 5 זכיות בפרסי אופיר וכבר 6 שבועות שהקהל הישראלי ממשיך לזרום לאולמות קולנוע. ישבתי לשיחה מאוד מעניינת עם נבות על הסרט ועל הקולנוע הישראלי. ע

?מאיפה בכלל הגיע העניין בסרטי אימה ובמותחנים

אהרון ואני אנחנו ילדים של האייטיז וגדלנו על קולנוע מאוד אמריקאי של ספילברג, לוקאס, קרפנטר… ממש אהבנו את סרטי הפופקורן שהגיעו לארץ באותן השנים. סרטי אימה מפעילים את הקהל במיוחד וזה עניין אותנו לעשות כזה דבר, גם כי זה היה ז’אנר שאף אחד עוד לא נגע בארץ. אבל אנחנו לא רואים את עצמנו רק כבמאי סרטי אימה: “כלבת” (הסרט הראשון המשותף של הבמאים) ו- “מי מפחד מהזאב הרע” הם לא סרטי אימה קלאסיים, ב- “כלבת” למשל הסלאשר נרדם אחרי 15 דקות עם חץ הרדמה. ובלי קשר יש לנו רעיונות בכל מיני ז’אנרים כמו מערבון ספגטי, סרטי רוחות, חושבים על מה עוד לא עשו שם.

מאיפה הגיע הרעיון של התסריט?

אהרון ואני כל הזמן כותבים רעיונות ומספרים אחד לשני. כשהיינו בפורטוגל עם “כלבת”, ראינו סרט קוריאני שנקרא “I saw the devil” והוא פשוט העיף לנו את המוח. כשיצאנו ממנו שנינו הצפנו רעיון שהיה לנו על לעשות סרט מנקודת המבט של בן אדם שהוא חשוד בחטיפה וברצח. אבל הסרט נתן לנו את הרעיון להוסיף את נקודות המבט של שוטר שבא לנקום ושל שוטר שני שמחפש צדק. רצינו גם להפגיש בין שלושת הדמויות, כמו סרג’יו לאונה ב- “הטוב, הרע והמכוער”. כשהצגנו את הסרט למפיק שלנו, אמרנו לו “מה יקרה אם הארי המזוהם היה בטעות נוחת לתוך סרט קוריאני שנכתב ע”י האחים גרין?”.

?איך אתה ואהרון החלטתם לעבוד ביחד

אהרון היה המרצה שלי באוניברסיטה. הוא היה היחיד שיכולתי לבוא אליו עם העבודות שלי ושייתן לי ביקורת מעשית. עם הזמן הפכנו להיות חברים, הוא הפך להיות המרצה היחיד שאני מקשיב לו ושעודד אותי לעשות את הקולנוע שלי. בניגוד למרצים האחרים הוא עודד אותי לעשות את סרט הקיץ שלי בשנה השנייה, ובסוף הסרט הגיע לקאן בתור סרט סטודנטים. יותר מאוחר הוא הפיק את סרט הגמר שלי. יום אחד אמרתי לו “אולי במקום לדבר על קולנוע אתה תעשה איתי סרט?”. סיפרתי לו על הרעיון שלי לעשות סרט אימה שבו הרוצח לא הורג אף אחד וככה נולד הרעיון של כלבת.

איך בחרתם את השחקנים של “מי מפחד מהזאב הרע”?

כשכתבנו את התסריט, ידענו כבר שאנחנו רוצים את צחי, דובל’ה ואת ליאור וכתבנו את הדמויות בשבילם. הדמות היחידה שהתלבטנו לגביה הייתה זאת של הרוצח. את רותם ראינו ב- “ההתחלפות”, וישר הזמנו אותו להיפגש איתנו. הוא עשה אודישן מעולה ולא היה לנו ספק שהוא השחקן המתאים.

ליאור אשכנזי, אהרון קשלס, דוב גליקמן, צחי גראד, רותם קינן, נבות פפושדו

ליאור אשכנזי, אהרון קשלס, דב גליקמן, צחי גראד, רותם קינן ונבות פפושדו

מהי הדמות האהובה עליך?

מאוד קשה לבחור, זה משתנה כל הזמן, מהכתיבה עד ההקרנות עם הקהל… יום אחד אתה אוהב את רותם שמשחק מדויק ועוזר לאחרים להיראות מעולה. הוא נמצא לאורך כל הסרט אבל הוא משתנה בזכות נואנסים שהוא מכניס. יום אחר אתה תתלהב מהמחווה הקטנה שליאור עושה כשהוא רץ. ליאור הוא כנראה השחקן הישראלי הכי אמריקאי, הוא ה”ג’ורג’ קלוני” שלנו, בשנייה הוא יכול לרגש אותך עם המבט שלו וזה מדהים… יום אחר אתה תתלהב מסצנה עם דובל’ה, שלוקח את כל הסיפור למקום אחר לגמרי ברגע שהוא מגיע… וצחי הוא ה”דניאל דיי לואיס” הישראלי. הוא נטמע בכל תפקיד שהוא עושה, ויש בו משהו כל כך חזק… אז מאוד קשה לי לבחור… מעבר לזה שהם מבין השחקנים הכי טובים בארץ, הם גם האנשים הכי מגניבים והכי חמודים שיש.

מה אתה חושב על הקולנוע הישראלי?

אני לא אוהב את הכיוון שהקולנוע הישראלי בחר ללכת אליו. אהרון תמיד אומר שכולם נכנסו לאוניברסיטת תל אביב כשהם רצו להיות טרנטינו או ספילברג, ויצאו ממנה כשהם רצו להיות גודאר. באקדמיה ובקרנות רוצים שסרטים ישראלים יגיעיו לפסטיבלים כמו קאן, ברלין או ונציה, ויש תפיסה ששם רוצים סרטים עם נטייה פוליטית, אז זה מה שקרנות מעודדות וזה מה שאנשים כותבים. יוצא שהקולנוע הישראלי הוא פוליטי/מלחמתי, או חברתי, או על משפחה שלא מתפקדת בגלל המצב הפוליטי או החברתי. זה קולנוע מתבכיין, על מסכנות.

אבל לא כל הסרטים כאלו.

ברור.סרטים כמו “למלא את החלל” ו- “המשגיחים” מדברים על הנושא החברתי אבל הם נעשו בצורה אמינה ולא אופורטוניסטית. הנושאים שלהם באמת מעניינים את הבמאים. “וואלס עם בשיר”, “בופור” ו- “לבנון” מדברים על הנושא המלחמתי, אבל לפני הכל הם סרטי ז’אנר והם יוצאי דופן באיכויות שלהם. בנוסף אחת לשנה יש סרט קומי כמו “לצוד פילים”, “זוהי סדום” או “סיפור גדול”. סרט כזה הוא רק מכוון קהל ומביא מאות אלפי צופים ישראליים לקולנוע. הוא סוחב אחריו 30 סרטים שלפעמים לא מצליחים להביא אפילו 5,000 צופים. בד”כ סרט כזה לא יצא לחו”ל. יש גם סרטים שמצליחים בארץ ובחו”ל, כמו הסרטים של סידר (“בופור”, “הערת שוליים”), או “ביקור התזמורת”. אבל אין מספיק סרטים כאלו.

נבות פפושדו, ליאור אשכנזי ואהרון קשלס

איך לדעתך הקולנוע הישראלי צריך להיות?

הלחם והחמאה של התעשייה אמור להיות סרטים כמו “לצוד פילים”, סרטים כמו אלו של אבי נשר וסרטים שהם קצת יותר מתוחכמים אבל עדיין מתקשרים עם קהל, כמו אלו של סידר. הקולנוע בארץ הוא שכלתני מדי, אומרים הרבה את המשפט “זה סרט עם מסר חשוב”, והייתי רוצה שהוא יהיה נהנתני יותר. יש נתח שלם של סרטי ז’אנר, סרטי פעולה, מותחנים, קומדיות רומנטיות שכל העולם מחכה שנעשה כדי לראות את הפרשנות שלנו. יש תפיסה שבארץ שאי אפשר לעשות סרטים כאלו אבל זה מופרך. הדרמות שמביאות 5,000 צופים נעשות בתקציבים אסטרונומיים, לפעמים גדולים פי 5 מהסרט שלנו, וחלקם לא יגיעו לחו”ל. יש מקום לסרטים האמנותיים האלו, אבל צריך לרכז את הכסף לסרטים שהם הרבה יותר מוכווני קהל ועם appeal חו”לי.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s