Brothers

Black KeysDans le registre “groupes aux noms pas clairs” (qu’apparemment j’affectionne tout particulièrement, checkez ici et ici), il y a le génialissime duo des Black Keys.

Dan Auerbach et Patrick Carney ont choisi ce nom en référence à une expression employée par un artiste schizophrène de leur ville natale quand il voulait parler de gens qu’il n’aimait pas ou en qui il n’avait pas confiance.
Par ailleurs, les touches noires d’un piano comprennent une échelle pentatonique mineure lors des démarrages en mi bémol, qui est souvent associée avec le blues et la musique rock. Bon ok j’avoue, cette phrase n’est pas de moi et j’ai fait google translate pour la traduire. Eh oui, je ne suis pas musicienne et je n’ai rien compris quand je l’ai lue en anglais mais ça m’a paru super cool et super intéressant :)

Ma 1ère rencontre avec les Black Keys a lieu il y a plus de 2 ans quand j’ai découvert “Lonely Boy” et son clip anthologique, avec ce danseur improbable dont la chorégraphie rappelle les pas de danse de Carlton Banks dans le Prince de Bel Air.
Le son “sale” des Black Keys est tellement efficace qu’il m’a immédiatement accrochée et est rentré dans mes tripes même si je suis loin d’être une fan de blues rock, pour finalement squatter ma chaîne hi-fi pendant un mois (ça ne m’était plus arrivé depuis longtemps et oui, je me servais encore de ma chaîne à l’époque).

L’album “El Camino” est sorti le 6 Décembre 2011 et il s’agit du plus grand succès commercial du groupe à ce jour. Comme vous pouvez l’entendre dans “Dead and Gone”, le groupe a décidé d’écrire des titres beaucoup plus rapides que dans son précédent opus suite aux difficultés que le duo a rencontré pendant la tournée en interprétant en live les titres de “Brothers”, qui étaient plus lents.

Le producteur musical de El Camino n’est autre que Danger Mouse (on en a parlé ici), celui-ci avait précédemment bossé avec eux sur le célèbre “Tighten Up” et le LP “Attack & Release” (dans lequel je vous recommande le terrible “Strange Times“).

J’ai découvert l’importance capitale du producteur il y a seulement un an et avant ça je donnais à tort tout le crédit aux interprètes, représentants les plus évidents d’un morceau. Pour être franche je pense que les gens qui ne bossent pas dans la musique ne pensent pas au producteur et à toute l’équipe derrière un morceau… Ils se souviennent surtout/uniquement de l’interprète qui est sur le devant de la scène. Du coup je vous reparlerai du brillant Danger Mouse et peut être même d’autres producteurs, pour essayer de réparer un peu cette injustice… En attendant kiffez bien les notes noires.

בקבוצה של הלהקות שיש להן שם לא ברור (ושכנראה אני מאוד אוהבת, תראו כאן וכאן), יש את הצמד המעולה The Black Keys.

המוזיקאים Dan Auerbach ו- Patrick Carney בחרו את השם הזה כקריצה לביטוי שאמן סכיזופרן מהעיר שלהם היה משתמש בו כשהוא רצה לדבר על אנשים שהוא לא אהב או שהוא לא סמך עליהם. בלי קשר, הקלידים השחורים של פסנתר מהווים סולם מינורי פנטטוני כאשר מתחילים ב E שטוחה, אשר לעתים קרובות קשורה לבלוז ולמוזיקת רוק. טוב אני מודה, המשפט הזה לא ממני ועשיתי google translate עליו כי אני לא מוזיקאית ולא הבנתי כלום כשקראתי אותו באנגלית, אבל זה היה נראה לי מעניין ומגניב מאוד :)

המפגש הראשון שלי עם ה- Black Keys היה לפני יותר משנתיים כשגיליתי את Lonely Boy והקליפ האגדי שלו, עם הרקדן ההזוי שהכורגפיה שלו הזכירה לי את הצעדים של קרלטון בנקס ב- “הנסיך המדליק מבל אייר”. הסאונד המלוכלך של ה- Black Keys עובד כל כך טוב שהוא מיד תפס אותי ונכנס לי לבטן, גם אם אני רחוקה מלהיות חובבת blues rock. בסוף הם נשארו חודש במערכת הסטריאו שלי (מה שלא קרה לי הרבה זמן בתקופה הזאת, וכן, עדיין השתמשתי במערכת הסטריאו שלי אז).

האלבום El Camino יצא ב- 6 בדצמבר 2011 והוא ההצלחה המסחרית הכי גדולה של הלהקה עד היום. כמו שאתם יכולים לשמוע ב- Dead And Gone, הלהקה החליטה לעשות שירים הרבה יותר קצביים מאשר באלבומה הקודם Brothers, בעקבות הקשיים שהם חוו על הבמה בטור כשהם ביצעו בלייב את השירים מהאלבום הקודם (שהם יותר איטיים).

המפיק של El Camino הוא Danger Mouse (כבר דיברנו עליו כאן), והוא עבד עם הלהקה על Tighten Up ועל האלבום Attack & Release (שבו יש את השיר הפסיכי Strange Times).
גיליתי את החשיבות העצומה של מפיק לפני שנה בלבד, ולפני כן נתתי בטעות את כל הקרדיט לאמנים המבצעים. נראה לי שמי שלא עובד במוזיקה לא חושב על המפיק ועל כל הצוות שיש מאחורי שיר… זוכרים בעיקר (או רק) את האמן כי הוא בפרונט. אני אכתוב בעתיד על Danger Mouse הגאוני ואולי על מפיקים אחרים, כדי לנסות לתקן את אי הצדק הזה… בינתיים תהנו עם הקלידים השחורים.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s