The best is yet to come

thebestisyettocome-default

עברית אחרי הצרפתית

Yom Kippour approche et il est de coutume de faire le bilan de l’année passée.

Je ne sais pas pour vous mais moi j’ai l’impression de TOUT LE TEMPS faire le bilan (vu que je cogite tout le temps), donc je me suis dit au début que je pouvais faire l’impasse.

Et puis après en réfléchissant je me suis demandée si ça n’était pas un faux raisonnement pour éviter de me pencher avec du recul sur tout ce qui s’est passé cette année (et il s’en est passé des choses…). Eh oui, les adeptes de coupage de cheveux en quatre ont aussi leur limites.
Je me suis aussi demandée si le bilan qu’on fait de manière individuelle à l’heure où tout le monde fait également le sien a une résonance particulière, une force particulière, un impact particulier. Je pense que oui.
Bon et j’ai aussi eu une considération beaucoup moins noble, à savoir “Ça pourrait faire un post sympa pour le blog!”. Eh ouais pour certains trucs on se refait pas.

Donc si je dois faire le bilan: Cette année a été extrêmement positive et je suis très heureuse de tout ce que j’y ai vécu et appris.

Ce fut une année de découverte, de compréhension, de transformation puis de remise en question.

Une année de découverte où j’ai eu la chance de découvrir la vie à deux avec quelqu’un de formidable. Une année où j’ai découvert un métier dont je ne soupçonnais pas l’existence (la distribution digitale de musique), métier que j’exerce aujourd’hui et qui me plait beaucoup. Une année où je me suis aussi redécouverte (et surprise) moi-même.

Une année de compréhension où j’ai compris énormément de choses à mon sujet et sur mon fonctionnement personnel. Choses que je n’avais pas pu comprendre auparavant car cela nécessitait de passer par certaines étapes, comme la vie en couple justement. Une année où j’ai l’impression d’avoir énormément mûri (même si j’aime toujours autant écrire plein de conneries sur Facebook).

Une année de transformation, où après un an et demi en couple je suis à nouveau redevenue célibataire. Une année où j’ai finalement transformé les heures chez le psy en cours de DJ. Ce qui n’exclut pas de combiner les deux à l’avenir. D’ailleurs ça pourrait être sympa de faire une séance de mix avec le psy à coté…

C’est aussi une année de remise en question où j’ai compris que je devais rentrer en profondeur dans certains sujets qui me tiennent à cœur et qui impactent mon quotidien et ma perception du monde. Quitte à prendre le risque d’ébranler certains dogmes. Vous devez vous dire que c’est un peu vague et que ça serait sympa d’avoir plus de détails mais il faut bien créer un peu de suspense pour que vous lisiez les prochains posts. Non c’est pas vrai, je suis une mytho, je ne suis même pas sure d’en parler sur le blog. Je vais quand même pas parler de trucs persos ici ;-)

Bref, j’ai l’impression que cette nouvelle année 5776 va être sous le signe de la construction, avec pleins de nouveaux départs en perspective et avec beaucoup de positif. Je vous souhaite d’être aussi optimiste que moi à son sujet (en espérant ne pas me planter!!).

Et puisqu’on finit toujours en musique je vous mets un morceau que j’ai découvert hier pendant la rédaction de ce post (et évidemment j’ai vu ça comme le signe que ça devait être le morceau du post, parce que c’est trop mon trip de faire ce genre d’interprétation).
Il s’agit donc d’un artiste sénégalais qui s’appelle Faada Freddy (et non il n’est pas fou, je vous vois venir avec vos vannes vaseuses). Donc Faada Freddy est un véritable ovni sur la scène musicale, il remet le gospel au gout du jour et il utilise son corps en guise de percussions. J’adore ce morceau qui donne la pêche et dont le titre “Letter to the Lord” colle bien avec la fête de Kippour (je vous ai déjà dit que j’aimais bien voir des signes partout?). Bon quand on se penche sur les paroles on voit que c’est plutôt une chanson d’amour mais c’est pas grave :)

יום כיפור מתקרב ונהוג לעשות חשבון נפש על השנה שעברה.

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני מרגישה שאני עושה חשבון נפש כל הזמן (כי אני תמיד חושבת על דברים) אז בהתחלה אמרתי לעצמי שאפשר לוותר על זה.

ואז כשחשבתי, תהיתי אם זו לא דרך להימנע מלהסתכל על כל מה שקרה השנה (וקרה הרבה…). כן, גם למי שחופר לעצמו כל הזמן יש גבולות.
גם שאלתי את עצמי אם חשבון הנפש שעושים יחד עם כולם הוא לא יותר משמעותי, עוצמתי וחזק. אני מאמינה שכן.
ואחרון חביב, גם עלתה לי מחשבה קצת פחות אצילה שהיא “היי, זה יכול להיות אחלה פוסט לבלוג!”. כנראה שיש מחשבות מסוימות שאי אפשר למנוע אותן.

אז אם אני צריכה לעשות חשבון נפש: השנה הזאת הייתה מאוד חיובית ואני מאוד שמחה על כל מה שחוויתי ולמדתי בה. זו הייתה שנה של גילוי, של הבנה, של שינויים ולבסוף של חשבון נפש (דווקא).

שנה של גילוי שבה זכיתי לגלות מה זה חיים בזוגיות עם בן אדם מדהים. שנה שבה גיליתי מקצוע שלא חשדתי בקיומו (ההפצה הדיגיטלית של מוזיקה), מקצוע שאני עוסקת בו היום ומאוד נהנית ממנו. שנה שבה גיליתי (והפתעתי) את עצמי מחדש.

שנה של הבנה שבה הבנתי המון דברים על עצמי ועל התפקוד שלי. דברים שלא יכולתי להבין מקודם, כי הייתי צריכה לעבור שלבים מסוימים, כמו החיים בזוגיות למשל. שנה שבה אני מרגישה שהתבגרתי מאוד (אפילו אם אני עדיין אוהבת לכתוב מלא שטויות בפייסבוק).

שנה של שינויים שבה אחרי שנה וחצי של זוגיות הפכתי שוב לרווקה. שנה שבה הפכתי את השעות אצל הפסיכולוג לשעות של שיעורי תקלוט. מה שלא מונע לשלב את שניהם בעתיד. וואלה, עכשיו שאני חושבת על זה, לעשות סשן תקלוט עם הפסיכולוג ליד יכול להיות קטע מגניב…

זו גם שנה של חשבון נפש שבה הבנתי שאני צריכה לצלול לעומק לתוך נושאים מסוימים שמאוד חשובים לי ושמשפיעים על היומיום ועל תפיסת העולם שלי. גם אם זה אומר שאני לוקחת את הסיכוי לערער על דוגמות מסוימות. אתם בטח חושבים שהמשפט האחרון הוא מעורפל מדי ושזה יהיה נחמד לקבל יותר פרטים אבל אני צריכה לבנות מתח מסוים כדי שתמשיכו לקרוא את הפוסטים הבאים. סתם, לא. אני אפילו לא בטוחה שאני אדבר על זה בבלוג. נראה לכם שאני אכתוב כאן על דברים אישיים? ;-)

בקיצור אני מרגישה ששנת תשע”ו הולכת להיות תחת סימן הבנייה, עם המון התחלות חדשות בפתח ועם הרבה דברים טובים. מקווה שאתם אופטימיים לגביה כמוני (ושאני לא טועה!).

ומכיוון שהמסורת היא לסיים עם שיר, אני אשים לכם קטע שגיליתי אתמול בזמן כתיבת הפוסט (וכמובן שראיתי בזה סימן שזה צריך להיות השיר של הפוסט, כי כזאת אני, אחת שאוהבת לתת משמעות לכל דבר).
אז מדובר באמן צעיר מסנגל שנקרא “פאדה פרדי” ושעושה מוזיקת גוספל מצוינת, כאשר הוא משתמש בגוף שלו כדי לתופף. אני מתה על השיר הזה שעושה מצב רוח טוב ושהשם שלו “מכתב לריבונו של עולם” דווקא מתחבר טוב ליום כיפור (סימנים, אמרנו?). מקריאת המילים שלו מבינים שבכלל מדובר בשיר אהבה אבל עזבו את זה :)

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s